במהלך חיינו, אנחנו מגיעים לנקודה שבה אנו מבינים שלא נישאר צעירים לנצח. כמו הסבים והסבתות שלנו, וגם ההורים שלנו, גם אנחנו מתקדמים לעבר הזיקנה.
עם גילנו ועם ההבנה שאין אפשרות לעצור את הזמן ואת השינויים שהוא מביא, מגיע הרגע שבו אנו מתחילים לחשוב על מחלות ומצבים רפואיים שלא היינו רוצים להתמודד עמם. בדרך כלל, נגיד לקרובים לנו . למשל, "אם יום אחד אמצא את עצמי מחובר לצינורות בבית החולים, אני מבקש שתנתקו אותי מהמכשירים." האם המשפט הזה נשמע לכם מוכר?
אם כך, חשוב להבין שיש בידיכם אפשרות לקבוע את גורלכם במסגרת "הזכות למות בכבוד", ובכך להחליט באילו מצבים תרצו שינתקו אתכם מהמכשירים. זאת ניתן לעשות באמצעות "חוק החולה הנוטה למות".
במאמר זה, אתרכז באחד הכלים המרכזיים והחשובים בתחום זה: ייפוי כוח מקוצר, בהתאם לחוק החולה הנוטה למות.
מהו חוק החולה הנוטה למות? חוק החולה הנוטה למות נועד לאפשר לכל אדם לקבוע אילו טיפולים רפואיים הוא מוכן לקבל ואילו לא. החוק, שהתקבל בישראל בשנת 2005, מהווה המשך לחוק זכויות החולה, שקובע כי אין לתת טיפול רפואי לאדם מבלי הסכמתו המפורשת.
הייחודיות של חוק החולה הנוטה למות טמונה בזכות המוענקת לכל אדם לקבוע מראש מאילו טיפולים הוא מעוניין להימנע במקרה שיתוודע להגדרה כחולה הנוטה למות. במקרים רבים, כאשר אדם נמצא במצב זה, הוא עשוי לא להיות מסוגל לתקשר עם הסביבה או להביע את רצונותיו, דבר שמונע ממנו להביע את הסכמתו או התנגדותו לטיפולים.
מי מוגדר "חולה הנוטה למות"?
החוק קובע בדיוק מי מוגדר חולה הנוטה למות, ומי יכול להגדיר אדם בהגדרה הזאת. על פי החוק.
מי שיכול לקבוע כי אדם נחשב "חולה הנוטה למות" הוא "רופא אחראי" שמוגדר בחוק, שקובע כי אותו אדם סובל מבעיה רפואית חשוכת מרפא, ושתוחלת חייו לא צפויה לעלות על 6 חודשים, גם אם הוא יקבל טיפולים רפואיים.
אם מדובר בחולה המאושפז במוסד רפואי כזה או אחר, "רופא אחראי" יהיה מנהל המחלקה או מנהל היחידה שאחראי על הטיפול בחולה, או רופא מומחה שמונה על ידו לצורך כך.
כיצד ניתן לסרב או להסכים מראש לטיפולים?
על פי החוק, כל עוד אדם כשיר לקבל החלטות מושכלות ויש לו יכולת לתקשר עם הסביבה, הוא יכול לסרב או להסכים לטיפולים שונים. כפי שכבר ציינו, במקרים רבים אין לאדם את היכולת לקבל החלטות מושכלות או לתקשר עם הסביבה שלו כאשר הוא נמצא במצב רפואי קשה, ולכן ניתן להיערך למצבים כאלה מראש, על ידי מתן הנחיות רפואיות מקדימות, או מינוי של מיופה כוח שיוכל לקבל את ההחלטות האלה בשמו של החולה.
אחת הדרכים העדיפות להיערך למצבים כאלה מראש היא על ידי ייפוי כוח לפי חוק החולה הנוטה למות. מדובר במסמך משפטי ברור וקצר יחסית, שמגדיר מראש את ההסכמה או הסירוב למגוון טיפולים כאלה ואחרים שעלולים להתבקש בעתיד.
ייפוי כוח מקוצר לפי חוק החולה הנוטה למות
בייפוי כוח מקוצר לפי חוק החולה הנוטה למות נוכל להגדיר לאילו טיפולים נסכים ולאילו טיפולים נסרב ונעדיף להימנע. כך לדוגמא, ניתן לקבוע מראש שנסרב לחיבור למכונת הנשמה, כי מרגע שחולה חובר למכונת הנשמה – אסור על פי חוק לנתק אותו. אפשר גם לבקש להימנע מסוגים שונים של פעולות החייאה. לא פחות חשוב מכל אלה היא האפשרות להגדיר במילים שלנו מהו "סבל משמעותי" עבורנו.
בנוסף, ייפוי כוח מקוצר בהתאם לחוק החולה הנוטה למות מציע יתרון משמעותי על פני מסמכים אחרים, כמו ייפוי כוח מלא. היתרון המרכזי הוא שאין צורך בחתימת רופא או אחות על המסמך. דבר זה מקטין את הבירוקרטיה הכרוכה בהליך, דבר שעשוי להרחיק אנשים מהתהליך ולמנוע מהם להיערך לעתיד.
