מינוי אפוטרופוס על ידי בית משפט או באמצעות ייפוי כוח מתמשך: מה ההבדל ומה עדיף לי?
במדינת ישראל הדרך הרגילה היא למנות אפוטרופוס למי שאינו צלול ואינו כשיר לקבל החלטות עבור עצמו (החלטות רפואיות או כלכליות) .
מינוי אפוטרופוס נעשה באמצעות בית המשפט וכרוך בהליכים משפטיים, מערב את כל בני המשפחה הגרעינית, עובדים סוציאליים וכרוך בדיווחים שוטפים לאפוטרופוס הכללי, אשר מפקח על פעולותיו של האפוטרופוס. כאמור, מינוי אפוטרופוס מתבצע כאשר האדם כבר אינו צלול ולכן אין לאותו אדם שליטה על התהליך. אותו אדם לא יכול לדעת מי מתמנה ואילו החלטות מקבלים עבורו.
בסיטואציה זו, ברוב המקרים האפוטרופוס לא יידע מהו רצונו של אותו אדם והוא יקבל החלטה, בעיקר רגשית, שלא תמיד תהיה תואמת לרצונו של האדם החולה.
את הסיטואציה הזו אפשר למנוע באמצעות ייפוי כוח מתמשך.
בייפוי הכוח המתמשך האדם, הממנה, קובע מי יקבל את ההחלטות עבורו באותם רגעים קשים שבו הוא לא יוכל עוד לתפקד.
בייפוי הכוח המתמשך הממנה קובע אילו החלטות יקבל מיופה הכוח. כלומר, מיופה הכוח לא צריך לנחש מה הממנה היה רוצה וההחלטות הן של הממנה ולא של מיופה הכוח.
היתרון הגדול בייפוי הכוח המתמשך הוא האפשרות של הממנה לשלוט על חייו גם ביום שבו הוא כבר לא צלול.
בייפוי כוח מתמשך, ניתן להפעיל את ייפוי הכוח במהירות ללא צורך בפנייה לבית המשפט.
בייפוי כוח מתמשך אין צורך בדיווח לאפוטרופוס הכללי, למעט עסקאות במקרקעין.
עכשיו נותר לשאול את עצמכם איפה אתם רואים את עצמם – האם אתם אנשים שמשאירים את ההחלטות החשובות ליד הגורל או שאתם אנשים שלוקחים את "ההגה" לידיים שלכם?
מתלבטים? יש לכם שאלות נוספות?
אל תהססו וצרו איתי קשר
